פסק דין
1.התובעים הגישו תביעה קטנה זו לחייב את הנתבעת, חברת אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, לשלם להם פיצוי בסך של 25,000 ₪, וזאת – בשל עיכוב ביציאת טיסה מתל-אביב לקייב במשך כ-4 שעות, שלא לצורך.
2.התובעים אמורים היו לטוס, ביחד עם חמשת ילדיהם, בטיסת "אל על" מס' 657 מנמל התעופה בן-גוריון לקייב. הטיסה אמורה היתה להמריא מנתב"ג ביום 6.5.2011, בבוקר יום שישי, בשעה 05:00 לפנות בוקר, ולטענת התובעים, אמורה היתה לארוך לכל היותר כ-3 שעות. מקייב התכוונו התובעים להמשיך בנסיעה לעיר אומן, שבה התכוונו לשהות במהלך השבת, ולצורך זה הזמינו התובעים חדרים באכסניה באומן.
3.כעולה מכתבי הטענות, מספר שעות לפני המראת הטיסה, בשעה 23:00 לערך, נשלחה אל נוסעי טיסה 657 הודעה על הקדמת טיסתם לשעה 3:30 באותו לילה. בהתאם לכך, הקדימו התובעים את הגעתם לנמל התעופה, ולפי טענתם, בשעה 3:30 ישבו כל נוסעי הטיסה במקומותיהם. אף על פי כן, במשך כ-4 שעות, עד לשעה 7:30 בבוקר, עמד המטוס ללא ניע, כאשר במהלך כל אותן שעות לא הוגשו לנוסעים מזון או שתיה חמה ולא הוסברה להם סיבת העיכוב.
4.לטענת התובעים, לאחר המתנה ארוכה ומורטת עצבים בתוך המטוס, הועלו נוסעים נוספים למטוס, מבלי שניתן להם הסבר על המתרחש. רק בשעה 6:00 בבוקר, הודיע קברניט המטוס לנוסעים, כי טיסתם אוחדה עם טיסה אחרת, שאמורה היתה להמריא בשעות הערב של יום 5.5.2011. קברניט המטוס הודיע לנוסעים, כי הטיסה מתעכבת גם בשל העובדה שמספר נוסעים סירבו לעלות לטיסה ועל כן יש צורך להוריד את מזוודותיהם מהמטוס. עוד הודיע הקברניט לנוסעים, כי חל שינוי במסלול הטיסה, וכי בשל מצוקת דלק חריפה ובלתי צפויה, יהיה עליהם לעצור לצורך תדלוק בלרנקה, קפריסין, משם תמשיך הטיסה לכיוון קייב. רק בשעה 7:30, כאמור, המריאה הטיסה לכיוון לרנקה. בלרנקה התעכבה הטיסה כשעה וחצי נוספות, שלאחריהן המריא המטוס לקייב.
עוד לטענת התובעים, המטוס נחת בקייב בשעת צהרים, וכתוצאה מהעיכוב הניכר, הם יצאו מנמל התעופה בקייב בשעה 13:00 לערך, והגיעו לאומן רק בשעה 17:00, סמוך לכניסת השבת. לנוכח האיחור הרב, נמסרו החדרים שהזמינו התובעים לאורחים אחרים, ואילו התובעים, שהנם אנשים שומרי תורה ומצוות, נאלצו מחוסר ברירה, נוכח השבת הקרבה, ללון באכסניה אחרת, שם העמידו לרשותם חדרים מאיכות ירודה.
התובעים טוענים, כי כתוצאה מתלאות הדרך שנכפו עליהם ובשל מחסור בשעות שינה שנגרם בשל הקדמת הטיסה מחד, ובשל עיכוב הטיסה בנמל התעופה שלא לצורך מאידך, נרדמו כל בני המשפחה לפני סעודת השבת, והוא נותר לשבת לבדו בחדר האוכל של האכסניה. זאת בשעה, שסעודת השבת המשפחתית, באווירת השבת המיוחדת באומן, אמורה היתה להיות אחד מרגעי השיא של החופשה המשפחתית. למותר לציין את עוגמת הנפש הרבה שנגרמה למשפחת התובעים כתוצאה מכך.
התובעים הגישו, אפוא, את תביעתם בעיקר בגין נזקים שאינם ממוניים, שנגרמו להם עקב העיכוב ביציאת הטיסה ועקב השהות הממושכת במטוס, ללא תנאים מתאימים. התביעה הוגשה, כאמור, על סך של 25,000 ₪.
5.הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך ומפורט. טענה העיקרית היא, כי העיכוב נבע בשל התערבות "כח עליון", וכי בנסיבות העניין עשתה את כל הנדרש להקטנת הנזק ולמזעור הפגיעה בנוסעים.
6.ואכן, אין חולק על העובדה, כי בשעות הצהרים של יום 5.5.2011, התגלה זיהום בדלק שסופק למטוסים, שכתוצאה ממנו החליטה הנהלת נמל התעופה לעצור את כל הטיסות שהיו מתוכננות להמריא באותו זמן ולשאוב את הדלק מן המטוסים. עקב כך, נוצרה מצוקה אמיתית הן במערך רשות שדות התעופה בישראל והן במערך חברות התעופה.
כמו כן, נראה שהצדדים מסכימים, כי האחריות לזיהום הדלק איננה של הנתבעת, אלא, ככל הנראה, של גורמים חיצוניים שהיו אמונים על הספקת הדלק למטוסיה של הנתבעת.
7.הנתבעת אישרה את מרבית טענות התובעים לעניין העיכוב, תוך שהעלתה מספר טענות ברמה העובדתית, טענות שיש בהן, לטעמה, כדי להסביר את האיחור ביציאת הטיסה וכדי להביא לדחיית התביעה:
הנתבעת הסבירה, כי בשל זיהום הדלק האמור בוטלו טיסות רבות שאמורות היו להמריא בסוף השבוע המדובר, והיא נצרכה למצוא פתרון הולם עבור למעלה מ-1,900 נוסעים שנמצאו בשדה התעופה והמתינו לטיסותיהם. מדובר במצב חירום, שהצריך אותה לנקוט פעולות מיידיות להפחתת הנזק הכולל לכדי מינימום, וכל זאת – במגבלות זמן ובתנאים של מחסור חריף בכח האדם ובצוותי האוויר.
לטענתה, מטעם זה היא נאלצה לאחד בין טיסה 651, שאמורה היתה להמריא באותו ערב אך בוטלה בשל מצב החירום, לבין טיסה 657, שבה נמצאו, כאמור, התובעים.
הנתבעת אישרה, כי העלאת הנוסעים הנוספים למטוס ארכה זמן רב מהרגיל - כשעתיים, והיא נימקה זאת בכך שהנוסעים הובאו למטוס ב-6 אוטובוסים שונים, וכן בכך שהמטוס ניצב באותו זמן בעמדה מרוחקת, עובדה שהקשתה מאוד על יצירת קשר עם צוות המטוס.
כן מתברר, כי עיכוב נוסף נגרם בשל העובדה ש-5 נוסעים סירבו לעלות לטיסה המאוחדת, שעל כן התעורר צורך להוריד את כבודתם מהמטוס, עניין שארך גם כן זמן רב.
8.בסיכום דבריה טענה הנתבעת, כי למן הרגע שהתגלו לה ממדי הזיהום ועד להמראת המטוס, עשתה כל מאמץ אפשרי כדי לאפשר את הטיסה. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה מסמכים רבים התומכים את גרסתה והמספקים תמונה ברורה ומפורטת אודות ההתרחשויות בנמל התעופה באותו זמן .
9.המסגרת הנורמטיבית בענייננו מושתתת על חוק התובלה האווירית, התש"מ-1980, שקובע בסעיף 10 ייחוד עילה לגבי אחריות לנזקים נטענים בקשר לתובלה אווירית.
בתאריך 20.3.2011 נכנסה לתוקף בישראל אמנת מונטריאול, וסעיף 3א לחוק התובלה האווירית אימץ את הוראות האמנה ונתן להן תוקף מחייב. בענייננו, נראה שאין מחלוקת על כך שישראל ואוקראינה הנן צדדים לאמנת מונטריאול.
10.סעיף 19 לאמנת מונטריאול מורה כך: